לפני כמה שנים הייתי שקוע עמוק בפרויקט ענק בעבודה, פרויקט שדרש את כל תשומת הלב שלי. הייתי כל כך מרוכז בהשגת המטרות שהצבתי לעצמי, שהכל סביבי הפך לרעש רקע. בתהליך הזה פספסתי את הפיתוח האישי שלי, פרויקטים אחרים שרציתי לעשות, ושאיפות נוספות שחלמתי להגשים. הייתי משוכנע שפוקוס מוחלט הוא המפתח להצלחה, אך עם הזמן התחיל להתגנב תחושת חרטה. הרגשתי שחיי מצטמצמים סביב העבודה, ואולי אני מפספס הזדמנויות משמעותיות.

כשהמשכתי, ראיתי אחרים מגשימים דברים שרציתי לעצמי, דברים שחשבתי שאולי כבר לא אצליח להשיג. זה יצר תסכול — כמו לצפות במישהו שנמצא כמה צעדים לפניך במסלול שאתה גם רוצה ללכת בו. בסופו של דבר, עצרתי כדי לחשוב מחדש על מה שאני רוצה להשיג בחיים. קריאת הספר "הרשימה" של יובל אברמוביץ', שטוען שאנחנו צריכים לכתוב את החלומות שלנו ולצעוק אותם בקול רם כדי למשוך הזדמנויות, גרמה לי להבין שאולי אני לא צריך לדחות את כל מה שאני רוצה להשיג. אולי פשוט צריך להתחיל להדהד את זה בקול רם ולמצוא את הסביבה הנכונה שתעזור לי לזהות ולהגביר את ההזדמנויות שמחכות לי.

‍

הקונפליקט הזה בין פוקוס לבין הרצון להשיג דברים נוספים במקביל מעסיק אותי הרבה. מצד אחד, אני מאמין חזק בפוקוס. אין ספק שכדי להגיע למטרות החשובות באמת, אנחנו צריכים לרכז את כל המשאבים שלנו — זמן, אנרגיה ותשומת לב — במטרה אחת ברורה. מחקרים רבים מצביעים על כך שהיכולת להתרכז ולהתמקד היא קריטית להצלחה. לדוגמה, חוקרים מאוניברסיטת הרווארד מצאו שהסחות דעת וריכוז מפוזר פוגעים בביצועים ומפחיתים את הסיכוי להשיג את היעד המיועד.

אבל מצד שני, החיים מורכבים יותר ממטרה אחת בלבד. בזמן שאני מתמקד במטרה מרכזית אחת, ישנם חלומות ורעיונות אחרים שמחכים בצד, אולי מחכים לרגע הנכון לפרוץ. ההבנה הזו הובילה אותי להאמין שנדרש איזון — להשקיע 90% מהאנרגיה בריכוז ממוקד אך להשאיר 10% להדהד רעיונות וחלומות אחרים. המטרה היא לא לאבד אותם, אלא להפך — למשוך הזדמנויות נוספות שיכולות, ברגע הנכון, להתברר כחשובות באותה מידה.

‍

מחקרים גם תומכים בחשיבות ה"חשיבה הפתוחה" או "גמישות קוגניטיבית", שמאפשרת לאדם לשמור על היכולת היצירתית ולזהות הזדמנויות חדשות מבלי לאבד את הפוקוס המרכזי. מחקר שנערך ב-MIT מצא שאנשים שמצליחים לאזן בין ריכוז ממוקד לבין גמישות קוגניטיבית נוטים לזהות יותר הזדמנויות ולהגיב להן בצורה יעילה יותר.

אז כן, פוקוס הוא המפתח להצלחה, אבל חשיבה על רעיונות נוספים והדהוד שלהם מאפשרים לנו להיות מודעים ליותר הזדמנויות — כאלה שיכולות בסופו של דבר להעשיר את הדרך שלנו ולהביא אותנו למקומות שלא צפינו.

בשלב מסוים, כשהרגשתי שהקונפליקט בין הפוקוס לרצון להשיג דברים נוספים במקביל מתגבר, מצאתי את עצמי צולל לסדרת ספרים שהשפיעה עליי עמוקות. אחד הספרים המרכזיים היה "הרשימה" של יובל אברמוביץ'. הספר הציע גישה רעננה וממריצה להגשמת חלומות והזדמנויות. אברמוביץ' כותב:

‍

"אם אינך יודע מה אתה רוצה, איך תזהה את ההזדמנויות שיובילו אותך לשם?"

המשפט הזה נגע בי, כשהבנתי שאמנם הייתי מאוד ממוקד, אבל הפוקוס הזה אולי סגר אותי מהאפשרות לראות דברים אחרים שיכולתי להשיג.

הספר הזה, יחד עם אחרים שקראתי באותה תקופה, התחיל לבנות בתוכי הבנה חדשה. זה לא רק על חשיבות הפוקוס, אלא גם על הצורך להדהד את הרעיונות והחלומות שלך החוצה, כדי למשוך הזדמנויות מהסביבה. הבנתי שאני צריך להשקיע זמן ואנרגיה — אפילו אם זה רק 10% — במחשבה על דברים אחרים, בשיתוף הרעיונות שלי ובחיפוש הזדמנויות שיכולות לצוץ.

הספרים האלה עזרו לי לגבש תהליך חדש, שבו אני עדיין שומר על פוקוס ראשי על העבודה, אבל לא מתעלם מהחלומות הנוספים שלי. אני ממשיך להיצמד למטרות המרכזיות שלי, אך דואג להשאיר מרחב קטן להדהוד חלומות נוספים, בהבנה שההדהוד הזה עשוי למשוך הזדמנויות שלא הייתי רואה אחרת.

לאחר שהתחלתי ליישם את תהליך ה-10%, מצאתי את עצמי נכנס לעולם חדש ולא מוכר. זה לא היה קל — הפוקוס העיקרי שלי תמיד היה על מטרה אחת, ועכשיו הייתי צריך לאפשר לעצמי לפתוח את המחשבה להזדמנויות אחרות. התחלה של תהליך כזה יכולה להיות מבלבלת. הייתי רגיל לדעת בדיוק מה אני רוצה להשיג, ועכשיו הייתי צריך להתמודד עם חוסר ודאות ולהכיר בכך שיש דברים שאני לא יכול לצפות.

אבל זה בדיוק המקום שבו ההזדמנויות החלו להופיע. ככל שהתחלתי להדהד את הרעיונות והחלומות שלי החוצה, כך החלו להופיע יותר הזדמנויות שלא היו נראות קודם. אם זה פרויקט חדש שהוצע לי, חיבור לאדם שהכיר לי כיוון מעניין, או אפילו רעיון שעלה בשיחה מזדמנת. העולם הלא מוכר הזה הפך למקום שבו התחלתי לגלות אפשרויות חדשות שלא הייתי מודע להן קודם.

זה היה תהליך של למידה והתנסות — כל פעם שצצה הזדמנות חדשה, הייתי צריך לשקול האם היא תואמת למה שאני רוצה להשיג. לפעמים נאלצתי לשחרר רעיונות מסוימים, ולפעמים הייתי צריך לבחור לקחת סיכון ולהתחיל דרך חדשה. כל החלטה כזו הובילה אותי לצמוח ולהתפתח, הן מקצועית והן אישית.

כשיישמתי את תהליך ה-10% ופתחתי את עצמי להזדמנויות חדשות, אחד המכשולים המשמעותיים היה הקונפליקט בין הרצון לחקור כיוונים חדשים לבין החשש שהפוקוס הנוכחי שלי ייפגע. כל פעם שהזדמנות חדשה צצה, הייתי צריך לשאול את עצמי — האם זה שווה את ההשקעה? האם הסטת הזמן והאנרגיה לכיוון חדש תפגע במטרה העיקרית שלי?

הקושי האמיתי היה להחליט האם לקחת את הסיכון ולנסות משהו חדש או להמשיך ולהתמקד במה שכבר עובד. מצד אחד, ידעתי שהפוקוס שלי הוא מה שמביא לי את התוצאות הרצויות. מצד שני, חששתי שאם לא אפתח את עצמי להזדמנויות חדשות, אולי אפספס משהו חשוב.

‍

במקרים כאלה, המחשבה על הפגיעה האפשרית בפוקוס שלי הייתה משתקת. הייתי צריך ללמוד לאזן בין הנטייה לשמור על הפוקוס לבין ההבנה שהזדמנויות חדשות יכולות להביא ערך נוסף. מה שלמדתי עם הזמן הוא שההשקעה בהזדמנות חדשה לא חייבת להיות מסיבית כדי לבדוק את הכיוון — מספיק לבחון בזהירות, להשקיע 10% מהזמן והאנרגיה, ולראות אם יש לזה ערך. אם ההזדמנות מתבררת כמשמעותית, אז אפשר להחליט להרחיב את ההשקעה בה, ואם לא, אפשר לחזור להתמקד במטרה העיקרית מבלי לגרום לנזק משמעותי.

היכולת לאזן בין פוקוס להזדמנויות היא אומנות בפני עצמה. זה כולל החלטות קשות, שבהן צריך להחליט מתי להמשיך להתקדם ומתי לפנות מקום למשהו חדש. אבל הבנתי שזה בדיוק העניין — ההזדמנות להתרחב ולצמוח היא מה שמביא ערך אמיתי.

בסופו של דבר, המסע שלי להבנת הקונפליקט בין פוקוס לבין פתיחות להזדמנויות חדשות הוביל אותי לתובנה חשובה: פוקוס הוא אכן המפתח להשגת המטרות החשובות ביותר, אבל אסור להתעלם מהזדמנויות נוספות שעשויות לצוץ בדרך. ה-10% שהחלטתי להקדיש להדהוד רעיונות וחלומות נוספים אפשרו לי לראות אפשרויות שלא הייתי מודע להן קודם.

המסע הזה לא רק תרם לצמיחה האישית והמק

צועית שלי, אלא גם הביא איתו הזדמנויות חדשות, כמו הכתיבה שלי, שנולדה מתוך התהליך הזה. כרגע, אני בוחן הזדמנויות נוספות ב"להבה נמוכה", כמו האפשרות ללמד באוניברסיטה ולהקים קרן שמסייעת לנוער מחונן ברחבי הארץ. ומאחר שאני כבר מהדהד רעיונות החוצה, אם יש בית עם גינה להשכרה בצהלה, אני בהחלט אשמח לדעת!

ואולי, אם תמצאו את האיזון הזה בחייכם, גם אתם תוכלו לנצל את ההזדמנויות שמחכות לכם בכל פינה ולהביא את עצמכם להישגים חדשים ולא צפויים.

או.

‍