Copyright © 2024 Ohad Ronen
April 13, 2025
איבדתי את עצמי.
רגע אחד הוביל לתהליך של אבל, פחד, התרגשות וציפייה.
כבני אדם אנחנו יוצרים דמות אידאלית אליה אנחנו שואפים, ״האני העתידי״. ואנחנו חיים את המתח בין הבחירות בהווה לבין הצורך לחיות לפי האידאל בלי יוצא מן הכלל.
שחקן כדורגל צעיר יכול לראות את עצמו כשחקן בליגות בכירות, לכן יחיה חיים בהם הוא מתאמן ככל שניתן, אוכל בריא, מחפש להגיע למועדון מוכר וכו׳..
אבל לפעמים משהו קורה, שמערער את האופן בו אנחנו חיים את האני העתידי בהווה ומערער את נרטיב והתפיסות שאנחנו מגבשים לאורך החיים
לדוגמא, אותו שחקן כדורגל - שנה אל תוך האימונים נפצע פציעה בלתי הפיכה ששומטת את היכולת להגיע לאותו ״אני עתידי״ שאותו כדורגלן חי לפיו עד לאותה נקודה.
המנוע נשבר. המטוס נתקע.
לי קרה בדיוק אותו הדבר.
הקמתי סטרטאפ, עזרתי לחברות, כתבתי על הנושא. הפכתי ל״יזם שמשתף״ אבל עכשיו הסטרטאפ נסגר. ״האני העתידי״ של מנהל סטרטאפ מצליח נשמט מתחת לרגליים.
בתהליך האישי שלי למדתי להבחין בין ״אני בוחר״ לבין ״אני צריך״, למדתי להתמודד עם המתח בין ההווה לעתיד, ועם ציפייה. יצרתי הבחנה בין האישיות של ״האני״, לבין המהות של ״האני״.
אני יזם. הסטרטאפ שלי נסגר. אבל המהות נשארה. והמאמר הזה יתעסק באיך להתמודד עם שינוי וטרנספורמציה בעולם משתנה, זה יכול להיות העולם הפנימי שלכם או העולם החיצוני שמשנה את כל מה שהכרתם.
כיזם, התמודדתי עם אין סוף שינויים, טכנולוגיה, לקוחות, משקיעים זו רכבת הרים. רכבת הרים שעזרה לי להבין איך להתמודד עם שינויים ואיך להסתכל על כל דבר כהזדמנות.
כדיי להצליח לצלוח כל שינוי למדתי שני דברים
הגיע תורי, ״מי אתה?״ שאלה המדריכה.
״אוהד״ עניתי.
ומי אתם? - שם? מקצוע? בעל של..? אמא של..?
זהות היא מערכת מורכבת של תפיסות, רגשות, זיכרונות, ערכים ונרטיבים שמרכיבים את האופן שבו אדם תופס את עצמו — מי הוא, מה חשוב לו, מה מייחד אותו, ואיך הוא שייך לעולם.
קארל רוג’רס התמקד במושג ה”עצמי” ובפער בין העצמי האמיתי: מי שהאדם באמת – רגשותיו, מחשבותיו, נטיותיו, ללא מסכות. לבין העצמי האידאלי: מי שהוא רוצה או מרגיש שהוא צריך להיות – בהתאם לציפיות הסביבה, החברה או הוריו.
״מה תרצה לעשות שתהיה גדול״ - היא שאלה שמכוונת אל העצמי האידאלי, ועם הזמן הבחירות יגיעו עם ״תגובת נגד״ בהתאם לציפיות הסביבה.
״שחקנית?״ - ״אין בזה כסף״. ״את צריכה יציבות״ ״רופא״ - ״ואוו מה 7 שנים לימודים עכשיו?״
ואיכשהו גם אני נפלתי לקלישאה שזהות היא מקצוע. (היא לא) מה אם מישהו היה עונה:
״אבא״ או ״קיבוצניק עירוני״ ?
לפי הגישה ההומניסטית של רוג’רס, הזהות של האדם אינה רק מבנה קבוע, אלא תהליך מתמשך של הפיכה ל”מי שאני באמת” – תהליך שהוא כינה מימוש עצמי
רוג’רס טען שפער גדול מדי בין השניים יוצר תחושת ניכור, ותסכול. לעומת זאת, קירוב בין העצמי האמיתי לעצמי האידאלי מוביל לאותנטיות ולבריאות נפשית.
כלומר הזהות של ״האני העתידי״ מעצבת את ההחלטות שלנו, הערכים שלנו, ואפילו את החוויות שנבחר לעבור.
כשאנחנו מסתכלים לעתיד, מה אנחנו רואים בעתיד? מיהו אותו ״אני עתידי״.
אנחנו לא באמת מכירים אותו, ועד שיהיה מכונת זמן שתקח אותנו לעתיד, ה״אני העתידי״ שלנו הוא סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מי אנחנו רוצים להיות.
האני הוא סיפור.
סיפור פנימי שאנחנו מספרים לעצמנו שוב ושוב – לעיתים במודע, לעיתים בלי לשים לב.
כמו כל סיפור טוב הוא מורכב מכמה חלקים:
הסיפור של ה״אני העתידי״ כולל את הדמות שאנחנו שואפים להיות: איך היא חושבת, מה חשוב לה, איך היא פועלת, מה היא משדרת, ואפילו איך היא מרגישה כשהיא קמה בבוקר.
הסיפור של ״האני בהווה״ הכולל את הזהות שלנו היום מי אני, מה חשוב לי, מה מייחד אותי, ואיך אני שייך לעולם.
הקונפליקט זהו הסיפור על המרחק, על הפער, על כל מה שמפריד בינינו לבין מי שאנחנו רוצים להיות.
סיכום והחלטה מה אנחנו מחליטים לעשות בנוגע לקונפליקט מה השלב הבא שאנחנו בוחרים.
תכירו את יעל.
בת 33, מדמיינת את עצמה בעוד חמש שנים זמרת מובילה בעלת שני אלבומים. היא מאמינה אני מאמינה שזה יוביל לחיים מלאי מוטיבציה ויצירה. (עד כאן האני העתידי)
יעל מאמינה שכדיי להיות זמרת חיבור לתעשייה הוא קריטי, ומייצרת פער משמעותי בינה בהווה לבין האני העתידי
ולכן מגיע לסיכום וההצלחה
אבל כמו כל סיפור טוב, הגיבורה שלנו יעל ממשיכה לחוות קשיים.
יעל מצאה סוכן והתחילה לעבוד על האלבום
לאחר חצי שנה, יעל חלתה והקול שלה השתנה.
יעל הפסיקה לעבוד על האלבום.
יעל לא תוכל להיות זמרת.
הזהות העתידית של יעל נפגעה, היא ראתה את היותה זמרת כמנוע שהוביל אותה.
מה יעל תעשה?
היא כתבה סיפור שנים, ופתאום כל הפרקים הראשונים לא רלוונטים.
מתחילים מהתחלה?
התשובה הקצרה היא - לא. התשובה הארוכה - מחפשים את המהות של הסיפור.
לפני שנעבור לחלק הבא רציתי להדגיש נקודה חשובה.
הזהות העתידית יכולה להיפגע גם בהגעה לזהות העתידית. הצלחה מסחררת גם היא בצורה כזו או אחרת של איבוד ה״אני העתידי״. ולכן רואים לא מעט אנשים שגם הגעה לאיזה פסגה מסויימת מערערת אותם.
אבל נחזור למהות.
המהות היא הלמה שמתחבא מאחורי כל סיפור.
הסיבה שבכלל שהילד רצה להיות שחקן, שיעל רצתה להיות זמרת והסיבה שאני רציתי להיות יזם.
למה אני עושה את מה שאני עושה, למה בחרתי את ה״אני העתידי״ שלי.
כן, תחשבו על זה רגע - ה״אני העתידי״ הוא שלכם, אתם בחרתם בו, אתם השקעתם בו זמן, פעולה אחרי פעולה. אבל למה?
המהות היא הגרעין הפנימי ביותר של האדם —
החלק שאינו תלוי בנסיבות, תכונות משתנות, או מסכות חברתיות.
אם זהות מושפעת מחינוך תרבות וניסיון, המהות מושפעת מערכים פנימיים
אני אוהב לייצר דברים שמייצרים ערך, עם ועבור אנשים. מצאתי העולם היזמות הוא עולם שיכול לבטא המהות הזו בצורה טובה.
יעל רצתה להיות זמרת כי היא אוהבת מוזיקה ואת הדרך שהיא משפיע עליה כשהיא שומעת אותה.
הבנת המהות עוזרת לנו לשכתב את הסיפור.
אני יכול לייצר ערך עם ועבור אנשים, באינספור דרכים ואפשרויות. ממש כמו המאמר הזה שמדבר על הדרך הנוכחית שלי ואולי יעזור לאדם אחר לעבור אירוע שינוי משמעותי בחיים שלו.
הוא נובע מהערכים שאני יודע שחשובים לי כמו אחריות, והשפעה.
נדיר שהמהות משתנה. והיא נוכחת בכל זהות / תפקיד בחיים שלנו, אם נחייה בהליחה למהות שלנו, נוכל לחיות מאושרים וטובים יותר.
כל קונפליקט הוא לא שאלה של הצלחה או מרחק אלא שאלה של הלימה למהות גם אם הפער קיים או הצעד שרצינו לעשות לעבר ה״אני העתידי נכשל״.
אני כרגע לא מתקדם בדרך שרציתי אל עבר מנכ״ל סטרטאפ של חברה מצליחה.
אבל אין לי ספק שאעשה ככל שביכולתי למצוא מקום בו אוכל להשפיע ולקחת אחריות גדולה.
הבחירה היא אחת היכולות האנושיות הבסיסיות והעוצמתיות ביותר.
כשהמוח שלנו פועל על אוטומט, אנחנו מגיבים מתוך ״אני צריך״ – כי ככה לימדו אותנו, כי ככה עושים כולם, כי זה מה שמצופה ממני.
אבל כשמתרחש מעבר ל״אני בוחר״ – פתאום כל פעולה נצבעת במשמעות.
אני לא פועל מתוך פחד או נורמות, אלא מתוך מודעות.
לדוגמה, במקום לומר:
״אני צריך לשלוח עוד מיילים למשקיעים״, אפשר לומר ״אני בוחר לשלוח מייל למשקיעים״ - מה שנותן לנו את כח הבחירה המודעת.
מעבר מ״אני צריך״ ל״אני בוחר״ עוזר לנו לחוות שליטה, עוצמה, ומפחית סטרס – גם כשהמציאות מאתגרת.
כשאנחנו מבינים את המהות הפנימית שלנו – קל יותר לבחור את הזהות ולא להיתקע בתפקידים זמניים או הגדרות חיצוניות.
המהות היא המצפן. כל השאר זה דרכים אפשריות לבטא אותה.
המשמעות היא שהשאלה ״מי אני״ לא חייבת להישען על תואר, הצלחה, או טייטל – אלא על תשובה עמוקה יותר: ״למה אני כאן ומה מניע אותי?״
ברגע שיש לנו גישה למהות, כל שינוי חיצוני הופך לפחות מאיים – כי אני לא תלוי בזהות, אני פועל מתוך המנוע הפנימי שלי.
הרבה פעמים אנחנו מתנהלים לפי אמונות אוטומטיות שנוצרו בילדות או בתקופות קשות.
״אני לא טוב במספרים״, ״אני לא יצירתי״, ״אם אני נכשל – זה סימן שאני לא מתאים״.
אבל אלה רק פרשנויות, לא אמת.
כשאנחנו מזהים את האוטומט הזה – אפשר לשאול:
למשל, במקום לומר: ״הכישלון שלי בסטרטאפ אומר שאני לא טוב ביזמות״
אני יכול לומר:
״הכישלון הוא שיעור שמחדד לי את הדברים שאני צריך לקדם בשביל לעשות זאת טוב יותר בהיזדמנות הבאה״
אחת הסכנות הגדולות היא להזדהות באופן קשיח עם זהות אחת בלבד – ״אני יזם״, ״אני מוזיקאית״, ״אני חכם״.
כשזהות אחת מגדירה אותנו, כל שינוי בה מרסק את התחושה העצמית.
לכן חשוב לפתח זהות גמישה – כזו שמבינה שאנחנו גם וגם: גם יזם, גם אבא, גם אדם יצירתי, גם לומד, גם מוביל וגם מתבלבל לפעמים.
זה מאפשר להתמודד עם שינויים בלי לקרוס, ולהמשיך לבטא את המהות במגוון דרכים וזהויות משתנות לאורך החיים.
גם אחרי משבר, אפשר וצריך לבנות מחדש דימוי של “אני עתידי” שמחובר למהות.
תהליך כתיבה, שיח עם מנטורים, קריאה מעוררת השראה או דמיון מודרך – כל אלה עוזרים לנו לייצר תמונה חדשה של ״לאן אני הולך מכאן״.
אבל הפעם, בניגוד לעבר, ה״אני העתידי״ לא נבנה לפי סטנדרטים של הצלחה בלבד – אלא לפי הלימה למהות.
כך נוצרת הנעה פנימית אמיתית, שמובילה לפעולה מתוך חיבור ולא מתוך פיצוי.
כשאיבדתי את עצמי – בעצם איבדתי את הסיפור שסיפרתי לעצמי.
אבל אני לא רק המספר של הסיפור אני גם הכותב שלו
למדתי להסתכל פנימה ולשאול לא רק ״מי אני״ – אלא גם ״מה חשוב לי באמת״,
לבדוק מה בוער בי, מה נשאר גם כשכל השאר נלקח.
המהות שלי לא תלויה בסטרטאפ שלי, בתפקיד שלי או באיך אחרים רואים אותי.
היא תלויה רק בי – בערכים שלי, בבחירות שלי, בדרך שבה אני בוחר להגיב לשינויים.
בעולם שמשתנה כל הזמן – בין אם מדובר בשוק, בטכנולוגיה, או בחיים האישיים – היכולת להישאר מחובר למהות, ולשכתב את הסיפור מחדש,
היא לא רק כלי הישרדות. היא היכולת להפוך כל שינוי להזדמנות.
ואם גם אתם מרגישים שלפעמים איבדתם את עצמכם –
אולי זו לא ההתחלה של הסוף, אלא ההתחלה של הסיפור הבא.
ב-400 הימים האחרונים, בזמן שירות המילואים שלי, התנסיתי וחקרתי בדיוק את זה. פעלתי תחת מפקדים ומנהלים שונים, ולמדתי דבר מרכזי: לצד החוזה הפורמלי (הסכם עבודה או צו), ישנו חוזה נסתר, לא כתוב בין הארגון לבין אנשיו. הסכם חשוב ומשמעותי הרבה יותר.
קרא עוד..